את המרציפנים היו מסדרים על המיטה \ נילי פרידלנדר
מרציפן זה לא סתם ממתק, ופרלינים זה לא סתם שוקולד . והמרשלג, זה לא סתם עוד מפעל . זהו מפעל משפחתי, עם מסורת ייקית ושורשים בת"א הקטנה, כשהכל עוד נרקח במטבח הביתי של אמי המרשלג והני איכלברג. היום, מבשלים את המרשמים הסודיים במפעל בדרום ת"א, הבנים מנהלים את המפעל, והני איכלברג לומדת מחשב. אבל היא עדיין הטועמת הראשית . ביקור מתוק עם ריח שוקולד.
|
|
| צילום: ליהי לפיד |
אחד מזיכרונות הילדות המתוקים והנמסים ביותר בפה שלנו, היה הטעם של המרציפנים, הפרלינים והטרייפל של המרשלג . ה"המרשלגים" כמו שקראו להם במשפחתנו, היו חלק בלתי נפרד מילדות בארץ דלת שוקולדים. חלק של איזה גילוי שאתה מתחיל לגלות בו את הטעמים הנפלאים הראשונים, שיובילו אותך אחר כך למחוזות של גילויים אין סופיים.
היום שכל הארץ מלאה "אגוזי" ו"פסק זמן" וכל מיני חטיפי שוקולד שנראים כמו של חוץ לארץ, רק בעברית, לך תספר איך זה היה לגלות בארץ ספרטנית, ובמשטר של צנע, את הטעמים העשירים והמענגים כל כך של ההמרשלגים . חלק בלתי נפרד מהתרבות הייקית של עולי גרמניה בארץ ישראל, עד היום אני חייבת לשכנינו הייקים במורד הר הכרמל בחיפה, את הגילויים הנפלאים האלה, של גבינה כחולה (רוקפור), קפה אמיתי, דגים מעושנים, לחם שחור, וגם המרשלגים בקופסאות שקופות, שנמכרו בעיקר בבן יהודה שטראסה בתל אביב.
ובגלל זה היה מאוד מרגש לפגוש פתאום, בשבוע שעבר, את הגברת החביבה עם השיער הלבן, הני איכלברג, שיחד עם ידידתה הטובה, אמי המרשלג ז"ל, הכינה במטבח הקטן שלה ברחוב רופין בתל אביב את השוקולדים והמרציפנים הנפלאים . כולם על טהרת השמנת המתוקה, הקקאו והקוניאק. טעם הטרייפל האמיתי . טעם של צימוקים מושרים ברום ומצופים שוקולד. טעם של שקדים ואגוזים בשוקולד וקוניאק. טעם של מרציפן אמיתי.
ובפגישה הזו נודע לי שמאחורי השם "המרשלג", עומדים היו האיכלברגים. אבא, קרל, שהלך לעולמו, אמא, הני, והבנים אלחנן ומיכה, שעל המיטות שלהם, בדירה הצנועה ברחוב רופין, היו מסדרים את שורות המרציפנים והפרלינים, שאמא שלהם בישלה לפי הזמנה ואלחנן ומיכה גדלו איתם ועם המרשלג, שהיום הוא מפעל על 500 מ"ר בקרית המלאכה בדרום תל אביב. והגברת הני באה למפעל כל יום בשש ורבע, עוברת הסבה למחשבים ועדיין היא הטועמת הראשית של המוצרים החדשים.
זה התחיל מבני הזוג אמי ואמיל המרשלג, שעלו על ילדיהם לארץ בשנת 1937, אחרי עלית הנאצים בגרמניה . אנשים שהיו מושרשים במשך דורות בתרבות ובכלכלה הגרמנית, נזרקו פתאום החוצה, כמו זרים. ועלו לפלשתינה – א"י. אמיל המרשלג, שהיה עורך דין, לא מצא עבודה במקצועו. אמי המרשלג, שהייתה עקרת בית עם שאיפה לשלמות, למדה בגרמניה להכין פרלינים בבית ספר הידוע "האמן פרלין" בברלין.
בתל אביב היא פשוט התחילה לעבוד במטבח הביתי. בישלה בסיר שוקולדים ומרצפנים. כאלה שרק הייקים הכירו את טעמם וידעו להעריך אותם. וגם לשלם תמורתם. אמיל ארז את השוקולדים בסלים והלך למכור אותם בקפה "שרגנהיים" בבן יהודה, ואצל "לוויתן" ברח` אלנבי. לאט לאט פשטה השמועה בין עולי גרמניה, שהתגעגעו לטעמים האלה. גם בני העדות האחרות גילו אותם ובעיקר הבנות בגיל ההתבגרות שלא נגמר .
ב-1958החלה הני איכלברג לעזור לחברה שלה, אמי המרשלג, וגם התחילה לבשל מרציפנים ושוקולדים במטבח הביתי. ב- 1962 נפטר אמיל המרשלג, ורעייתו עזבה את הארץ והצטרפה לילדיה באנגליה. תוצרת המרשלג כבר הייתה מפורסמת כאן. בתור עסק ביתי, הייתה לו משיכה מיוחדת אצל הקליינטים. מי ידע אז שזהו עסק ביתי שפועל ללא רישיון, ואפילו ללא מקרר גדול? ככה מתחילים תמיד הדברים הטובים. עד שבעל הדירה של משפחת המרשלג, הבין שיש לו דיירים עם עסק מסחרי, והורה להפסיק את הייצור בדירתם.
כאן נכנס לתמונה קרל איכלברג, בעלה של הני, והתחיל לדחוף קדימה את עסקי השוקולד. האיכלברגים העתיקו את בישול השוקולד לדירה שלהם, והתחילו לבנות תשתית לחברה מאורגנת ומפעל מסודר. מהייצור הביתי נשארו השם, הידע המקצועי והטעמים. כבר 28 שנים שלא מבשלים שוקולדים ומרציפנים בסירים בבית, אלא במפעל שבקרית המלאכה. הבנים, מיכה ואלחנן, הולכים בדרכי הוריהם ומנהלים את המפעל. וגם אוהבים מאוד שוקולד.
ועכשיו למרציפנים. יש לנו פה עניין עם מפעל שמייצר מרציפנים במשך 52 שנים רצופות. האיכות נשארה. השמנת המתוקה כבר נעלמה מהשוקולדים של המרשלג, מטעמי כשרות, אבל במרציפנים הלבנים אין כל תוספות לוואי, אין תמציות וחומרים משמרים. הם מייצרים חטיפי מרציפן מצופי שוקולד, והכי נחמדים הם אלה עם פסי השוקולד בתוכם. רק הם יודעים לעשות אותם. והלהיטים של היום הם מרציפנים צבעוניים: חטיפי מרציפן דמוי סופגניות, סביבונים, ורדים ופירות.
יש להם נוגט מאגוזים ושקדים קלויים, כדורי קוקוס ושוקולד מנטה. לקונדיטוריות הם מכינים אצבעות שוקולד למילוי קרואסונים, וגם ציפוי מיוחד לעוגות, עם השם המוזר "RFM אותלו" לאופים מקצועיים וגם לשימוש ביתי. עכשיו הם יוצאים לשוק עם קישוטי עוגות עשויים קצף סוכר ומרציפן.
יש מרציפנים בדמות בובות, חיות, נרקיסים, ניצני ורדים, אנשים קטנים וגם טפטופי קצף, שיופצו בחנויות "עלית" וברשתות השיווק, וגם גושי מרציפן צבעוניים לילדים, שאפשר ליצור איתם מה שרוצים.
מי שרוצה לדעת איך עושים מרציפן, יכול למצוא תיאור מדויק בספר מאיר שלו "עשו". מוצאו של המרציפן מספרד ומשם נדד, כנראה, לבלקנים, לתורכיה ולאוסטריה. להמרשלג יש "מרציפן טולדו", שנקרא כך לא על שם העיר טולדו בספרד, אלא על שם הנהג שלהם, יעקב טולדו
איך הופכים השקדים למרציפן? סוד מקצועי. האיכלברגים מוכנים לגלות בכל זאת משהו. "תהליך הייצור מתחיל ברחיצת השקדים במים ובחליטתם. בתום השהיה קצרה, מתבצע תהליך קילוף השקדים מקליפתם הרכה. לאחר רחצה ושטיפה נוספת, מועברים השקדים בסרט נע לתחנת מיון אחרונה. כאן מורחקים השקדים הפגומים ושאריות קליפות שלא נפלטו עד כה.
"השקדים והסוכר נטחנים אט אט באבני ריחיים חדשות. בשלב זה, על מנת להבטיח סטריליות של המוצר ושמירת איכותו לאורך זמן, מחממים את התערובת בטמפרטורה גבוהה. לאחר קירור מהיר במערבל מיוחד, מתבצעת האריזה לגושים. אלה מהווים למעשה את המרציפן הגולמי, שמשמש חומר גלם למוצרי המרציפן הסופיים של המרשלג". נשמע כל כך פשוט, כמו עוד הרבה הנאות קטנות ושמימיות בחיים.
